פסק-דין בתיק עת"מ 1088-09

בפני עתירה מתוקנת בה התבקש בית המשפט לקבוע כי לעותר לא קיים חוב ארנונה בגין נכס המצוי ברחוב חיים שפירא 10 ראשון לציון (להלן:" הנכס") וזאת בהיעדר חזקה של העותר בנכס בתקופת היווצרות החוב.

עיקרי העובדות וההליכים

בראשית שנות השבעים החלה המשיבה-עיריית ראשון לציון (להלן:" העירייה") לפתח את המקרקעין בתחום שיפוטה המצויים באזור התעשייה המערבי בראשל"צ ובהתאם החלה בשיווק מגרשים לתעשייה במקום.

העותר היה מעוניין לפתח עסקיו באזור זה ולפיכך בין העותר לעירייה נכרת ביום 25.2.73 חוזה חכירה ופיתוח לגבי מגרש 195 בגוש 3947 חלקה 25 ברחוב חיים שפירא 10 בראשון לציון לצורך הקמת מפעל לדברי נוי (להלן:" הנכס").

לאור חילוקי דעות שנתגלעו בין הצדדים לרבות הליכים משפטיים הדדיים, סוכם בין הצדדים כי מכלול המחלוקות יובאו להכרעה בפני בורר כב' השופט בדימוס מיכאל בן-יאיר.

ביום 6.7.98 נחתם בין הצדדים הסכם בוררות (להלן:" הסכם הבוררות") (נספח א' לעתירה המתוקנת).

בין הסוגיות שהובאו לדיון בפני הבורר היתה סוגיית הנכס נשוא העתירה לאור צו סילוק יד אשר ניתן כנגד העותר בפסק דין בת.א 1933/96 ולאור הערעור שהגיש העותר על פסק דין זה. בהתייחס לנכס זה, נכתב בסעיף 5 להסכם הבוררות כי: " מבלי לגרוע מכל זכות ו/או טענה של צד מן הצדדים, הצדדים מסכימים כי העירייה הינה בעלת החזקה בנכס הידוע כחלקה 195, ואם העירייה לא נטלה עד עתה את החזקה בפועל אזי הצדדים מתחייבים לבצע זאת בתוך שבעה ימים מיום חתימת הסכם זה".

ביום 14.5.2000 ניתן פסק בוררות ארוך מפורט ומנומק בהתייחס לכל הסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים (להלן:" פסק הבוררות").

בסעיף 21 לפסק הבוררות שכותרתו " סיכום" נקבע כי:

"21.1     העירייה תשלם לנאור סכומים אלה:

              21.1.1 סך של 424,163 ש"ח , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 31.1.2000 ועד

                         לפרעון המלא.

              21.1.2 סך של 2,520,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 23.3.2000 ועד

                        לפרעון המלא.

 21.2     נאור ישלם לעירייה את הסך של 792,786 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום  

             31.1.2000 ועד לפרעון המלא.

 21.3     החיובים הקבועים בסעיפים 21.1 ו-21.2 יקוזזו אלה כנגד אלה"

עוד נדרשה העירייה להחזיר לנאור 50% מסך הוצאותיו בבוררות וכן לשאת בהוצאותיו בסך 100,000ש"ח שכ"ט עו"ד (נספח ג' לעתירה המתוקנת).

ביום 6.7.2000 תיקן הבורר את פסקו בשל טעות חישובית שנפלה בו כך שהסכום בסעיף 21.2 שהעותר חויב בו שונה מ-792,786 ש"ח ל-802,070 ש"ח (נספח ג'1 לעתירה המתוקנת).